-->

יום רביעי, 21 בדצמבר 2011

עננים ציבוריים ועננים פרטיים (Cloud Computing)

זהו פוסט המשך לפוסט שדיבר על PaaS, SaaS ו IaaS, ולפוסט 10 תכונות של שירותי ענן.

ארגונים רבים הביטו בשנים האחרונות על הענן בקנאה: הענן, מלבד היותו באזז מגניב, מספק יתרונות ממשיים בעלויות ובגמישות לארגונים שהצליחו לאמץ אותו בהצלחה. ישנם גם קשיים: אפליקציות בענן שוברות לא-מעט מוסכמות והרגלים קיימים, מציבות אתגרים חדשים בבקרה ואבטחה.

דמיינו שאתם משתמשים באפליקציית-ענן לניהול לקוחות ופרטיהם הרצה על הענן של אמזון. מידע רגיש וקריטי לארגון שלכם יושב באתר המנוהל ע"י ארגון אחר. אין לכם שום ידיעה מי נכנס ומתחבר פיסית למחשבים שהוקצו לכם - ויכול לגשת ולהעתיק / לשנות את הנתונים.

נאמר שההגנה הפיסית טובה מספיק, אך אתר כלשהו שרץ על אמאזון הוציא לשון הרע של ארגון אחר ופגע בו. בהוראת בית משפט יכול ה FBI להכנס לחדרי השרתים של אמזון ולהחרים את החומרה. על אותו node או בלוק של Storage - גם אתם ישבתם, ביש מזל. המידע שלכם מוחזק ונבחן עכשיו בידי עובדים של ה FBI.
גם מבחינת חומרה, אם אפליקציה או מידע מסוים חשוב לכם יותר אתם יכולים לרכוש חומרה ייחודית, מנהל ה IT יוכל להורות על תחזוקה תכופה יותר. אם וירוסים משתוללים הוא יכול להורות על סריקת כל המחשבים ב Data Center. שליטה זאת בדרך כלל לא-אפשרית בענן. אמנם יש ספקי ענן, כמו Racksapce, שיתנו לכם להתקין חומרה ע"פ דרישה, אך זה רק צעד אחד והם לא ימלאו חוסרים אחרים - שאותם כן הייתם יכולים למלא אם ה"ענן" היה יושב ומנוהל אצלכם בארגון.



כשאמזון הציגו את פתרון הענן שלהם הם עשו תצוגת תכלית של אבטחה: קירות בטון, מצלמות אבטחה, שומרים מגודלים וכלבים רעים. משהו נוסח חומת ברלין בזמן המלחמה הקרה[1]. "בוודאי יותר אבטחה ממה שיש לכם היום" הם הצהירו. מה קרה מאז? עד כמה מנגנון האבטחה החזיק מעמד? אף עובד שכפוף אליכם לא יכול "לקפוץ לביקור פתע". מנהלים מכירים היטב את הפער ברמת המחויבות של עובדים שכפופים אליהם וכאלו שלא.
במידה רבה אלו הם שיקולים פסיכולוגיים, קרוב לוודאי שגם אמאזון דואגים לאבטחה - יש להם הרבה מה להפסיד. בכל זאת אלו דאגות מוחשיות המקשות על ארגונים לעבור לענן ציבורי.

אינטרנט פרטי?
באופן דומה להפליא, ארגונים רבים התקנאו בעבר באינטרנט וכל היכולות שהוא הציע. בתחילת שנות התשעים רוב הארגונים עוד עבדו עם רשתות של נובל או מייקרוסופט שתוכננו במקור לקנה מידה קטו בהרבה: עשרות עד מאות מחשבים. טכנולוגיות כמו Token Ring ו NetBIOS (או גרסה יותר מתקדמת שנקראה NBF) איפשרו יכולות די בסיסיות והיוו את הסטנדרט הארגוני. "רשת" לא הייתה יכולת מובנית במערכת ההפעלה. על המשתמש היה להתקין מערכת הפעלה, "חומרה יעודית לרשתות" (כרטיס רשת) ותוכנה (נובל או מייקורוספט) להרצת הרשת. לנובל, אם אני זוכר נכון, היה נדרש שרת ש"ינהל את הרשת". חשבו באיזה קלות אתם מתחברים היום עם ה iPad לרשת הביתית.
האינטרנט נחשב לאיטי (הגישה לרוב הייתה דרך קווי טלפון), חסר תמיכה בצרכים ארגוניים (לדוגמא הדפסה) ובלתי-ניתן לשליטה. בכלל - הוא תוכנן כאילו יש בעולם רק אינטרנט אחד(!). למרות זאת, טכנולוגיות האינטרנט היו יעילות בהרבה וככל שלארגונים נוספו עוד ועוד מחשבים, "הרשתות הארגוניות" התקשו לעמוד במשימה.

בתחילת שנות ה-90 אוניברסיטאות, וכמה שנים אח"כ גם ארגונים עסקיים, התחילו להטמיע "טכנולוגיות אינטרנט" ברשת הארגונית. על מגבלת המחסור ברשתות התמודדו עם subnet masking ואת שירותי ההדפסה העבירו על גבי TCP. בהדרגה, פחת החלק של הטכנולוגיות של מייקרוסופט ונובל והוחלף ע"י טכנולוגיות אינטרנט סטנדרטיות: HTTP, אתרי אינטרנט ("פורטל ארגוני"), Firewalls, דואר אלקטרוני ועוד.
הסיפור אינו אמור להפליא, הוא מתרחש שוב ושוב במהלך ההיסטוריה: טכנולוגיה עם ייתרון מובנה (scale במקרה שלנו) מתחילה בעמדת נחיתות, המתחרים מזלזלים וצוחקים עליה אך הבעיות בה נפתרות אחת אחת עד שהיא הופכת להיות מתמודדת ראויה. בשלב זה הייתרון המובנה של הטכנולוגיה החדשה אינו ניתן לחיקוי ע"י המתחרים המסורתיים - והמערכה מוכרעת לטובתה. כך היה עם הטלפון שבגרסאות הראשונות היה מוגבל לטווח של 10 ק"מ ודרש חיווט ידני. מנהלי המוצר של חברות הטלגרף, חברות בעלות אמצעים אדירים, צחקו על הטלפון והסבירו ש"בשביל 10 ק''מ תלך ותפגש עם האדם פנים-מול-פנים. כל הבלאגן כדי לדבר איתו בטלפון הוא פשוט use-case מגוחך". בל ניסה למכור ל Western Union את הפטנט ב 100,000 דולר - אך הם ויתרו. התוצאה כיום ידועה. הרכבים הראשונים היו ללא בלמים, על הנהג היה ללחוץ על הקלאץ' כל הדרך לעצירה. חברות הרכבת, תאגידים עצומי-מימדים, גיחכו והתעלמו. התוצאה ידועה. כך גם עם המחשב הפרטי (PC) ועוד ועוד... [3]

ע"פ סקר עכשיווי (מקור, עמ' 5) שתי הדאגות העקריות של ארגונים מאפליקציות ענן הן אבטחה וביצועים (זמני תגובה, איכות הרשת וזמינות). את שתי הבעיות הללו ניתן לפתור ע"י הטמעת "טכנולוגיות ענן" בתשתית הארגונית: להתקין כמה עשרות שרתים עם טכנולוגיות Virtualization, אלסטיות וניהול אוטומטי - ולהריץ ענן קטן.

שלושה סוגים של עננים "פרטיים"
בשונה מ"עננים ציבוריים" המתאורים בפוסט 10 תכונות של שירותי ענן, יש כמה סוגים של "עננים פרטיים" אשר שונים בכמה תכונות עקריות. נחלק אותם ל:
  • ענן פרטי (Private Cloud)
  • ענן מנוהל (Hosted Cloud)
  • ענן משותף (Community Cloud)
ענן פרטי
מגמה שתופסת תאוצה היא ארגונים שרוצים להריץ את אפליקציות הענן - In House. "שלחו לנו את ה Appliances" הם מבקשים מאיש המכירות של אפליקציית ה SaaS - "ה IT שלנו יתקין ויתחזק אותם, מקסימום עם קצת תמיכה מכם". ספקי הענן לרוב מופתעים בהתחלה - אך יש כסף בצד השני והמעבר הוא לא כ"כ קשה:
  • אפליקצית הענן לרוב נכתבה עבור חומרה לא ידועה. ניתן לבחון שרתים סטנדרטיים של חברות כמו IBM או HP ולמכור אותם כ "Appliance".
  • נוהלים וכלי אוטומציה לניהול הענן - כבר יש. לבנות גוף תמיכה על בסיס ידע קיים - לא כ"כ קשה.
  • "טכנולוגיות הענן" אינן נחלתן הבלעדית של אמזון או מייקרוסופט, ישנן ספריות קוד-פתוח כגון OpenStack או vCloud שמספקות יכולות דומות.
סוג אחר של ענן פרטי הוא ארגון שמפתח אפליקציות בעצמו (או עם קבלנים) ורוצה להריץ אותן עם כל היתרונות של הענן. במקרה זה הארגון יקים DataCenter של עשרות או מאות שרתים, יקים צוות Operations מתאים - והענן הפרטי מוכן לפעולה.

שאלה לגיטימית היא למה פתרון שכזה הוא "ענן פרטי" ולא "Data Center מנוהל מרכזית"?
השוני הוא, במידה רבה, בשימוש בוירטואליציה. וירטואליזציה שמאפשרת לאפליקציות לרוץ על מספר שונה של שרתים - ע"פ הצורך. אמנם הארגון צריך להחזיק מספיק מכונות לתמוך ברגעי שיא של צריכה, אך הוא יכול לווסת בין האפליקציות השונות שרצות על אותה חומרה. הסבירות ל Peak בשימוש בכל האפליקציות בו-זמנית הוא קטן[4]. עוד יכולת מעניינת היא היכולת של ה IT לחייב את היחידות הארגוניות השונות ע"פ שימוש בשירותי המחשוב בפועל.
לרוב הענן הפרטי יהיה קצת יותר יקר מענן ציבורי - יש פחות ייתרון לגודל והנצילות של החומרה נמוכה יותר, אך יתרונות האבטחה והרשת המהירה מצדיקים את מחיר הפרמיום עבור ארגונים רבים.

ארגונים שהקימו ענן פרטי בהצלחה והגיעו למצויינות תפעולית / אפליקציות מעניינות - יכולים להתחיל ולהציע את שירותי הענן שלהם לארגונים אחרים, כעסק משני. כך למשל התחילה אמזון.

עוד מודל מעניין הוא חברות שיש להן הרבה מאוד חומרה לגיבוי שאינה בשימוש רוב הזמן, אך בעזרת טכנולוגיות ענן הן יכולות להציע שימוש בחומרה עבור אפליקציות שיסכימו "לרדת ברגע" במקרה של תקלה בציוד הראשי של הארגון. דוגמא טובה לכך הם Carriers שמחזיקים חומרה רבה לגיבוי, הפריסה שלהם רחבה ומגוונת והם לא היסטריים לאבטחה (כמו בנקים או חברות ביטוח, למשל).

ענן מנוהל
זהו שלב-ביניים בין ענן פרטי לציבורי: ארגון הרוצה אבטחה גבוהה ורשת יציבה ממה שמספקים ספקי ענן ציבוריים, אך לא רוצה לנהל את הענן בעצמו. חברות כמו HP, GoGrid ו IBM ישמחו לעשות זאת עבורו עבור תשלום (לא-)צנוע. חברות אלה מספקות שירותים של Hosting ל Data Centers של ארגונים כבר במשך שנים והן צברו מיומנות לא מבוטלת. אמנם ספק ה Hosting יושב באתר מרוחק (עם כל המגבלות שבכך), אך עבור התשלום המתאים הוא ישמח לפתוח VPN על גבי קו אינטרנט מהיר שישפר בהרבה את ביצועי הרשת והאבטחה שלכם.

ענן משותף
סוג ענן זה הוא עדיין בחיתוליו - אך נראה שיש לו הרבה פוטנציאל. חשבו על הענן הפרטי שמקימה רשת בתי חולים גדולה, למשל (Hospital Corporation of America (HCA - רשת אמריקאית של 150 בתי חולים ב 270 אתרים. HCA הוא ארגון-העל המשרת בתי-חולים רבים. כאשר ארגון מנהל מידע רפואי של חולים, יש עליו דרישות מחמירות בתחום אבטחת הפרטיות של של חולה. רופא שיחשוף פרטים חסויים של מטופל - עלול להשלל רשיונו. מה יקרה לאיש-IT רשלן? לצורך כך הגדירו בארה"ב תקן מחמיר בשם HIPPA המחייב ארגונים המחזיקים במידע רפואי של חולים לנהוג ע"פ סדרה מסוימת של נוהלים. אני לא מקנא בקבוצת הפיתוח שתאלץ להתמודד עם התקן בפיתוח תוכנה בענן,  אך לאחר שתאימות ה-HIPPA הושגה, תוכל HCA להציע את השירות לכל בתי-החולים ברשת.
ומה עם שותפי-מחקר? אוניברסיטאות, חברות תרופות ועוד? גם הם מחזיקים במידע רגיש הנכלל בתקן ה HIPPA. מלבד הייתרון של "לא להמציא את הגלגל מחדש", יש עוד ייתרון לאותו שותף עסקי שיצטרף לענן של HCA: הוא יוכל להציע את השירותים שלו לבתי-החולים השונים עם Latency נמוך (הרי השירותים יושבים באותו Data Center) ואבטחה גבוהה (התקשורת לא עוברת באינטרנט הפתוח)!


אם אתם זוכרים את הפוסטים הקודמים, ציינו שאחת המגמות הפחות מפורשות של שימוש בענן הוא אימוץ SOA ובניית המערכת בעזרת שירותים אחרים בענן. מצד אחד - זהו שיפור משמעותי ביכולת לפתח אפליקציה בקלות. מצד שני - לא ברור היכן השירותים הללו יושבים. אולי הם מפוזרים אצל ספקי IaaS/PaaS ברחבי העולים? ה Latency לפעולה הדורשת קריאה למספר שירותים, הקוראים לשירותים אחרים יכולה להצטבר לזמן משמעותי.
עוד אלמנט מורגש, למי שפיתח מערכת התלויה בשירותים שונים בפיזור גאוגרפי, היא בעיית הזמינות. ככל שהמערכת שלי תלויה ביותר שירותים חיצוניים כך גדל הסבירות שאחד מהם לא זמין ברגע מסוים. האם זו בעייה של ספק השירות, ספק הענן הציבורי או בעיית תקשורת - זה לא משנה בכלל. השירות לא זמין והפונקציונליות (או יותר גרוע - הזמינות) של האפליקציה שלי - נפגעת.

עבודה בתוך ענן משותף מאפשרת לשירותים מתחום דומה להשען על תשתית קרובה ואמינה בהרבה ולהגביר את הזמינות אחד של השני.

סיכום
כמובן שהחלוקה שלי כאן היא אחת וניתן לחלק את סוגי העננים בצורות שונות. בכל זאת, רציתי לתאר כמה היבטים פחות מוכרים של טכנולוגיות הענן. רבים בתעשיית התוכנה מאמינים שענן הוא המהפכה המשמעותית הבאה, ומכיוון שכולם (כמעט) עשו MBA ומכירים את ה-Case-Studies שתוארו לעיל (או דומים), הם לא ממתינים בחיבוק ידיים. הענן הוא לא רק אמזון, למרות ההצלחה המרשימה. יש מקום לעוד הרבה שחקנים, יצירתיות ואתגרים טכנולוגיים ועסקיים.

בהצלחה.


הערות שוליים

[1]  מערך ההגנה של חומת ברלין הוא סיפור מעניין בפני עצמו:
  • 302 מגדלי שמירה עם שומרים חמושים.
  • קיר בטון חלק בגובה 4 מטר עם גדרות תייל בראשו
  • שדה של ברזנטים מחודדים (שנקרא "העשב של סטאלין") שמקשה מאוד על ריצה והופך נפילה למסוכנת.
  • 20 בונקרים עם שומרים בקו ההיקף של השדה
  • מאות שומרים חמושים מלווים בכלבים תוקפניים
  • שביל גישוש ברוחב 6 עד 15 מ' עם פטרול לגילוי חדירות למרחב
  • תעלה למניעת מעבר של רכבים
  • גדר חשמלית וגלאי תנועה
  • מרחב גדול שהושטח על מנת להסיר מקומות מחבוא אפשריים (שנקרא "רצועת המוות")
בודדים הצליחו לברוח דרך קו הגנה זה, רובם שומרים. רוב הבורחים מגרמניה המזרחית פשוט ברחו ממקום אחר (מה שמזכיר את הסינים שבנו במערב המדינה חומה אדירה באורך 5000 ק"מ בכדי למנוע מג'ינגיס חאן לפלוש, אך הוא פשוט עשה מעקף ופלש מצפון).

[2] מנכל אינטל, אנדי גרוב, ניסה ללמוד את הלקח וגרס "רק הפרנואידים שורדים". עד היום אינטל הפליאה להיות קשובה לשינויים: קו מעבדי הסלרון, מעבדים חסכניים באנרגיה ועכשיו מעבדים למחשבי tablet ואבטחה בחומרה. כל אלו תגובות של אינטל למגמות שלא הומצאו אצלה אך היא נותרה קשובה. האם מודעות מספיקה? האם ארגון רגיש-לשוק יצליח להיות מספיק גמיש כדי לשרוד את שינויי המגמה בעולם? האם התרבות הארגונית וההשקעות הקיימות לא יכבלו אותו, מתישהו, להשאר בפינה "נוחה"? שאלה טובה - אין לי תשובה.

[3] המעבר מ Appliances לענן הוא לרוב קשה בהרבה!

[4] אמזון וספקי IaaS אחרים אוהבים ליצור את הרושם שיש להם Data Centers אינסופיים - אך גם הם מוגבלים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה