יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

סיפור: שבעה קווים אדומים

אורן הצטרף לישיבה ביום חמישי. הוא הרגיש נינוח - שונה מאוד ממה שירגיש בסופה.

----------------------------------------------------------
המשתתפים:
אורן - חפ"ש ("חייל פשוט") , ומנהלו - מוטי.
שושן - חפ"ש ממחלקת השיווק, והמנהלת שלו - עופרה.
----------------------------------------------------------

"חברים", אמרה עופרה (מנהלת השיווק), "בפנינו הזדמנות עסקית נדירה, בה יהיה עלינו לצייר מספר קווים אדומים. מוטי - אתה חושב שהצוות שלך יכול לקחת אחריות?"

"יכולים!" ענה מוטי - ללא היסוס. מוטי לא נהג לוותר על משימות שהציבו בפניו (או בעצם: בפני הצוות שלו).

"מצוין! ידעתי שיש על מי לסמוך", אמרה עופרה וחייכה. "תכירו את שושן, המומחה שלנו לעיצוב" (שושן רק עתה סיים תואר בכלכלה, וידע על עיצוב בערך כמו שזברה מבינה באווירונאוטיקה). "בקיצור: אנחנו חייבים לצייר שבעה קווים אדומים ישרים, כאשר כולם ניצבים. כמה מהם צריכים להיות בצבע ירוק וכמה שקופים. אורן - אתה חושב שזה אפשרי?"

"לא", ענה אורן באופן מיידי.

"אורן, בוא לא ניחפז למסקנות מהירות" ניסה מוטי להרגיע, "אתה אורן המקצוען האמתי כאן, אני יודע שאתה יכול לפתור את זה"

"תבין, " התחיל אורן להסביר "לצבע אדום יש כבר צבע: אדום. לצייר עם צבע אדום ולקבל צבע ירוק זה לא בדיוק דבר שהוא אפשרי".

"אורן - למה אתה מתכוון 'לא אפשרי'? " הגביה מוטי מעט את הטון.

"אדום וירוק הם צבעים שונים שאנשים מבחינים בניהם. אי אפשר לצייר צבע אדום ולטעון שהוא ירוק. אולי, בעצם, רק לעיוורי צבעים - אבל אין יותר מדי עיוורי צבעים בין המשתמשים שלנו, אני מניח".

"אז בעצם אני שומעת שאפשר לעשות כאן משהו, נכון?" אמרה עופרה בקול מעודד.

"אפשר לצייר קו אדום עם צבע אדום, וקו ירוק עם צבע ירוק - אבל לא לשלב ביניהם...".

"שנייה! אל תבלבל אותנו. לפני שנייה אמרת שזה אפשרי!" נכנס מוטי לדבריו.

אורן קילל בלבו את ההסתבכות שנכנס אליה. "לא, מצטער, לא הבהרתי את עצמי נכון. הצבע של הקו לא ממש משנה. פשוט אי אפשר לצייר קו בצבע אחד ולקבל צבע שונה."

בחדר פשטה דממה קצרה, נראה שכולם מנסים לעכל את שנאמר.

"אבל מה אם נשתמש בצבע חום?" שאל מוטי בהפגנת ידע נדירה "צבע חום מכיל גם צבע אדום וגם צבע ירוק".

אורן הניד בראשו: "צבעים של אור ניתן אולי להפריד, זה לא רלוונטי לצבעים שצוירו על דף".



עוד שתיקה, שהפעם נקטעה ע"י אורן עצמו שניסה להראות חיובי: "למה אתם מתכוונים לצייר קווים שקופים?"

עופרה הביטה בו בסלחנות, כמו שמורה טובה מביטה בתלמיד אטי.

"הממ, איך אני אסביר זאת... אתה יודע מה זה 'שקוף', נכון?"

"בוודאי"

"ואני מאמינה שאני לא צריכה להסביר מהו קו אדום?"

"לא. אני יודע היטב".

"יופי! פשוט תצייר לנו קווים אדומים בצבע שקוף".

אורן עצר לחשוב מה הוא עושה בנקודה זו. התנהלות הדברים עד עתה רק סיבכה אותו. "אולי תעזרו לי להבין מה בעצם אתם מנסים להשיג?"

"אורן, בחייך - בוא לא נלך לשם" אמרה עופרה במהירות "יש לך משימה, ומשימה זו ברורה לחלוטין. יש לך הגדרות ברורות - אם אתה לא מבין משהו בדרישות, אתה פשוט צריך לשאול."



"טוב, בואו נשים את עניין הצבע לרגע בצד" הציע אורן "אמרתם שאתם רוצים קווים ניצבים?"

"כן..." אמרה עופרה, וקראה מתוך המחשב הנייד, "הממ... שבעה קווים שכולם ניצבים".

"ניצבים למה?" שאל אורן.

"א.. נו.. מממ... אני לא יודעת בדיוק. אתה המומחה, חשבתי שאתה תדע למה הם ניצבים..."

"ברור שהוא יודע!" עודד אותו מוטי מהצד, "זו המומחיות שלנו, או לא?"

"בעיקרון, שני קווים יכולים להיות ניצבים זה-לזה, אבל רק שניים, לא שבעה. זו גאומטריה של כיתה ז' ".

מוטי קפץ אגרופו והתאמץ לא להכות בשולחן, "אורן, בוא נהייה ענייניים ולא ננסה לרמוז שום דבר. כולם פה אנשים חכמים, לא?"

"אני מסכימה!" אמרה עופרה.

אורן הלך לצד החדר, עצר לרגע, וחזר כשבידיו דף לבן ועט.

"בואו אני אראה לכם... הנה קו ישר, בסדר?" עופרה הנהנה בראשה "והנה קו שני ישר שניצב לקו הראשון".

"נהדר, הנה זה בא!" קראה עופרה בהתרגשות. "שנייה!" קרא אורן, "עכשיו מציירים קו שלישי שניצב לקו ראשון... אבל הוא לא ניצב לקו השני - הוא מקביל לו".

שוב דממה בחדר. עופרה קמה מכסאה ועברה לעמוד מאחורי כתפו של מוטי, "טוב... בסדר"

"וזו בדיוק הבעיה", ניסה אורן במהירות לשמר על ההצלחה שהושגה, "כל עוד יש שני קווים - אפשר לצייר אותם ניצבים, אבל כשיש שלושה או יותר..."

"אני יכולה לנסות בעצמי?" שאלה עופרה.

אורן מסר לה את העט. עופרה ציירה כמה קווים בזהירות "ומה עם זה?", שאלה.

אורן נאנח. "זה נקרא משולש. הקווים במשולש הם לא ניצבים זה-לזה ובכלל אלו שלושה קווים ולא שבעה."

הפרצוף של עופרה הראה סימני ייאוש.

"אבל למה הם כחולים?" שאל מוטי.

"כן, למה הקווים שציירת כחולים?" שאלה עופרע.

אורן מצמץ בעיניו כמה פעמים, בוהה בציור, "העט שלקחתי הוא בצבע כחול ולכן הקווים שהוא מצייר הם כחולים".

"טוב, אולי זו הבעיה?" שאל מוטי במהירות. נראה שהוא חשב שהוא פתר את הבעיה. "זה לא הולך עם קווים כחולים, בסדר. אבל אנחנו לא צריכים קווים כחולים - אנחנו צריכים קווים אדומים! בוא נמצא לנו עט אדום".

"אני לא חושב שנמצא בקלות" אמר אורן, "אפשר לצייר בעט אדום, אבל..."

"למה לא הכנת עט אדום מראש?" נזף בו מוטי "ידעת על הישיבה הזו מיום שני!"

"אני יכול לומר לך בוודאות מוחלטת", אמר אורן בייאוש, "שעט אדום לא ישנה. התוצאה תהיה בדיוק אותו הדבר."

"אי אפשר לדעת שום דבר עד שלא מנסים", ענה לו מוטי, "יש לי כבר כמה שנות ניסיון בתעשייה הזו".

"העניין של הניצבים קשור רק לקווים ולא קשור לצבע, לכן אני יכול לדעת בוודאות שזה לא ישנה", ניסה אורן להתגונן.



"נמאס לי לשמוע רק מה לא אפשרי", אמר מוטי בכעס, "רק תן לי תשובה: האם אתה, אורן, מסוגל לעשות את זה או לא? אני מבין שאתה מומחה בתחום מסוים ואתה לא רואה את התמונה הגדולה, אבל זה באמת לא כ"כ קשה. כמה קשה לצייר כמה קווים? ציירנו המון כאלו בעבר."

עייף, אורן החליט לנסות וללכת לפשרה: "טוב מאוד. הנה מה שאני יכול לעשות: אני אצייר לך שני קווים אדומים ישרים וניצבים. הם בהחלט יהיו ניצבים. נאמר שאני אצייר לך עוד שני קווים בצורה שקופה - בכל מקרה לא תוכל לראות אותם, אז זה לא באמת משנה. יותר מזה, פשוט אי אפשר."

"טוב", עופרה ניסתה לסכם, "אז מה יש לנו מוסכם? שבעה קווים אדומים, שני אלה ירוקים ואחרים שקופים, אבל לא יותר מזה - נכון?"

"נכון מאוד!" ענה מוטי לפני שאורן פתח את פיו.

"לא... זה לא מה שאמרתי" אורן לא התאפק ואמר.

"שנייה, רשמתי בדיוק את מה שאמרת", הצטרף פתאום שושן לשיחה. "שני קווים אדומים ישרים וניצבים בהחלט - זו לא בעיה בשבילך, נכון?" שאל שושן את אורן.

"נכון."

"וגם קווים שקופים אתה יכול בעצם לצייר, בצורה כלשהי שבסוף נהיה מרוצים, נכון?"

"כן... טוב, נכון."

"יופי! אז מה שנשאר זה שני קווים ירוקים שפשוט תעשה מאמץ ותצייר כמו האדומים: ישרים וניצבים בהחלט."

אורן התבונן בשושן בסלחנות.

"... וכך יש לנו שבעה קווים אדומים: שניים בצבע אדום - ניצבים, שניים בצבע שקוף - ניצבים, ושניים בצבע ירוק - ניצבים. בדיוק מה שאת צריכה, עופרה - נכון?"

"בדיוק, מושלם! אז בואו נתחיל מיד בעבודה! חבר'ה, יש עוד שאלות?"

"הו!", נזכר שושן, "יש את הבלון האדום הקטן. אתה יכול למלא אותו באוויר בשבילנו?"

"נכון", הנהנה עופרה, "בואו נסגור את זה עכשיו אם כולנו כבר בלאו הכי כבר כאן ביחד"

"אורן", פנה אליו מוטי בחיוך, "תסגור לנו גם את הפינה הזו?"

"אבל איך הבלון קשור אלי?!" שאל אורן בשקט. לפתע עצר כשאצבעותיו החלו רועדות...

"אורן", חזר על שאלתו מותי בקול רם ועצבני, "אתה יכול לעשות את זה או לא? זו שאלה פשוטה".

"הממ...", אורן ענה בזהירות רבה, "בעיקרון כן, אבל..."

"נהדר!" סיכם מוטי את העניין.

"פשוט מעולה!", קראה עופרה בשמחה, "זו הייתה ישיבה מאוד פרודוקטיבית. מצוין. אורן, מוטי - פשוט נהדר, תודה רבה לכם!".

אורן התקדם לכיוון הדלת כאשר שושן עצר אותו ושאל: "תגיד, אורן, אתה יכול לנפח לנו את הבלון בצורה של חתלתול?"

"בוודאי", ענה אורן, "אני יכול לעשות הכל. אני הרי מקצוען."


----

זהו תרגום של סיפור שפרסם בחור בשם אלכס בבלוג שלו, ברוסית ותורגם אח"כ לאנגלית (ממנה אני תרגמתי, ומעט קיצרתי).

תודה לדימה ששלח לי את הלינק!




7 תגובות:

  1. משובח! :)
    אבל ההקשרים האמיתיים של זה למציאות הם... פחות נעימים. :(

    השבמחק
  2. הגזמת. דברים כאלה לא קורים בישראל. רק ברוסיה...

    השבמחק
  3. מצחיק ביותר!

    לצערי זו בערך המציאות בכל ישיבת אפיון\פגישת צוות אצלנו.

    השבמחק
  4. אדיר! כל כך נכון ומציאותי

    השבמחק
  5. עשו מזה סרטון
    https://www.youtube.com/watch?v=BKorP55Aqvg
    וסרטון תגובה
    https://www.youtube.com/watch?v=B7MIJP90biM

    השבמחק